12 יול

יחסים הדוקים שבהם אין השותפים מזיקים זה לזה אלא תורמים תרומה ממשית לחיי השיתוף. יחסים אלו קרויים יחסי סימביוזה- חיי קירבה הדוקים יותר בין בעלי חיים מקבוצות שונות כששני הצדדים נהנים מן השותפות. לדוגמא הקלאסית ליחסי סימביוזה בים, הוא הקשר של דג השושנון למינים שונים של שושנות ים. דג השושנון מוצא לו מסתור בין זרועותיה […]

דג הנפוחית, הוא שחיין איטי החי באזור השונית. גודלם של דגים אלו נע בין : 5 ס"מ ל- 50 ס"מ.
הגוף עבה, מוארך במקצת והולך ונהיה צר בהדרגה לכיוון הזנב. קדמת הראש מתארכת לחרטום קצר, שבקצהו הפה. מן הפה בולט מקור קצר וחזק, שנוצר מאיחוי 4 שיניים. העיניים קבועות גבוה בצידי הראש. סנפירי הגב והשת (החלק התחתון בגוף) קצרים וקבועים בחלקו האחורי של הגוף, סנפיר הזנב מעוגל. העור עבה ונושא קשקשי קוצים רבים.
ניזונים מכרסום אצות, ספוגים, חסרי חוליות, רכיכות, קווצי עור, תולעים וסרטנים. דבר אשר מתאפשר תודות לשיניהם החזקות.
בעת סכנה, בולעים דגים אלו כמות גדולה של מים או אוויר, אל תוך כיס הנמשך מן הקיבה ומקבלים צורת כדור ומכאן השם " אבו נפחא" שניתן בפי הדייגים הערבים.
כמה מאיבריו מכילים רעל ולכן מסוכן למאכל ועלול להיות קטלני !!!!. הרעל ועוצמתו משתנים על פי האזור, עונות השנה והמינים השונים במשפחה. בשעת סכנה מופרש הרעל בצורת ריר על פני הגוף ומשמש להם כהגנה.

נפוחית לבנת כתמים
מין זה הוא אחד האויבים הקשים של כוכב – הים הענקי, כוכבן קוצני. פעיל בעיקר בשעות אחר הצהרים והלילה. ביום מסתתר במקומות מוצלים שבשונית ועד לעומק 10 מטר לערך.

פנינון גמדי
גודלו, כבוגר, עד 5 ס"מ. חי כבודד או בקבוצות קטנות בשטח הפתוח הפזור בכוכים קטנים. גם הוא כמו שאר משפחת הנפוחיתיים, בשעת סכנה, מפריש מגופו ריר רעלי.

12 יול

מלפפוני ים מתאפיינים בגוף גלילי. הפה נמצא בחלקו הקדמי של הגוף ופי הטבעת בחלקו האחורי של הגוף. רגלי המים מסודרים בחמישה טורים בחלק התחתון של הגוף. באזורי הפה הפכו הרגלים לזרועות פה. הזרועות מסועפות ויכולות להתכווץ ע"י פעולות שרירי אורך. גופם רך ומוארך, גודלם של מלפפוני ים נע בין שלוש ס"מ ועד למעלה ממטר אחד […]

דג הזהרון הוא ללא ספק אחד מהטורפים הליליים המרתקים והחינניים ביותר. פעיל לילה המבלה את שעות היום במערות וכוכים בנחלות קבועות.
אורכו כבוגר עד כ- 50 ס"מ. גוף מאורך, ראש גדול מגושם ובקידומתו פה רחב. מעל לכל עין מזדקרת "קרן" קרומית שאורכה הולך וקטן עם הגיל. לדג הזהרון 13 קוצים ארוכים, חדים וארסיים הממוקמים בגבו. בכל עוקץ ישנה בלוטת ארס המקיפה את בסיסו, כל קוץ מחורץ לאורכו והארס המופרש מהבלוטה שבבסיס, מוזרם בתוך החריץ המוקף בקרום דקיק עד לקצהו. בשעת דקירה מוחדרת כמות קטנה של הארס אל תוך הפצע. דקירת הקוצים מכאיבה מאוד. האיבר הנפגע מתנפח והכאב הצורב עלול להימשך יותר מיממה. עלולות להתלוות לכאב כמה תופעות חמורות: קשיים בנשימה, עלייה בחום הגוף ובחילה. בכל מקרה של פציעה יש למהר לבית החולים. הקוצים בקדמת סנפיר הגב ארוכים מאוד ואינם מחוברים בקרום אחד (כמקובל). כל קוץ עטוף באונה קרומית צרה נפרדת.
גבו של הזהרון אדמדם, גחונו כתום והוא מפוספס בפסים כהים לרוחבו.
בניגוד לדגי שונית אחרים, אין הזהרון מסוגל לשנות את צבעיו בהתאם לצבע הסביבה או "מצב רוחו".
דג הזהרון ניזון מדגים ומחסרי חוליות, הוא נוהג לארוב לטרפו כשהוא עומד בגוף המים ללא תנועה וכאשר מתקרב אליו דגיג, פותח הזהרון את פיו ונוצרת תנועת יניקה השואבת את הטרף.
בעונת הרבייה, מחזרים הזכרים אחרי הנקבות בשחיית ראווה. ההפריה מתבצעת במים עמוקים של כ-30 מטר, שם הם משחררים את תאי המין שלהם לכל עבר. הדגיגים הצעירים הם שקופים ורק כאשר הם גדלים, הם מקבלים את צבעיהם האופייניים של הבוגרים. בלוטות הארס עדיין אינן פעילות בשלב זה, ואין הם יכולים להשתמש בהן כהרתעה נגד אויבים. עם זאת, הן כבר בשלבי היווצרות ויחלו להפריש את הארס הקטלני בגיל של כמה חודשים.
דג הזהרון הוא יצור שוחר שלום שיתעלם או יתרחק מאדם שצולל בקרבתו, אך אם מתגרים בו הוא עלול שלא לסגת ובמקום זאת לכוון את עוקציו לעבר הפולש ואף לתקוף אותו.

זהרון מקרין
דומה לזהרון ההדור. במין זה, זוג קרני הסנפירים מופרדים לחלוטין.
צבעו אדום-חום ואת גופו חוצים פסים בהירים לרוחבו.
לזהרון המקרין אין קרום המחבר בין הקוצים בסנפיר הגב. אורכו כבוגר עד 20 ס"מ.
פגיעתו קשה כשל זהרון הדור.

12 יול

אחת התופעות הבולטות הינה שדגי השונית מצטיינים בדגמי צבע מגוונים ומרהיבים. הצבעים משמשים כדגמי הסוואה לצורך הגנה, ראווה ולצורך אזהרה (אויבים, טריפה), משיכת תשומת –לב ותקשורת (למשל, ברבייה). הדגים עצמם ניחנים בחוש ראייה מפותח ויכולת הבחנה בצבעים ובדגמי הצבע. דגמי הצבע ממלאים תפקיד חשוב ביותר בתקשורת המינית והבין מינית של דגי השונית. הופעה של דגמי […]

12 יול

יחסי הגומלין בין בעלי החיים השונים לבין סביבתם שונית האלמוגים הינה סביבת חיים מורכבת ומגוונת ביותר. זהו למעשה אחד המבנים הטבעיים הגדולים ביותר על פני כדור הארץ, שנוצרו ע"י יצורים חיים. אלמוגי אבן הנם המרכיב העיקרי של שונית האלמוגים היוצרים באמצעות שלדם את המבנה הגירני המורכב והסבוך של השונית. מלבד האלמוגים, חיים בצמידות לשונית, מינים […]

אמזונס

בשנת 1541 שט פראנציסקו דה-אורליאנה הספרדי לאורך נהר האמזונס בפעם הראשונה. במסעו, הותקף ע"י אינדיאנים בעלי שיער ארוך. פראנציסקו חשב בטעות שאלו נשים לוחמות, לכן קרא לנהר "אמזונס" על שם האמזונות – נשים לוחמות שעל פי המיתולוגיה היוונית נהגו לכרות את שדן הימני כדי שלא יפריע להן בדריכת הקשת.

אמזונס, נהר מים מתוקים, עובר ברוב מדינות דרום אמריקה. אורכו 6000 קילומטר (שזה בערך 12 פעמים אורכה של מדינת ישראל). נהר האמזונס הוא השני באורכו בעולם אחרי הנילוס, אורכו של הנילוס 384 קילומטר יותר מנהר האמזונס. הנהר הרחב ביותר בעולם, רוחבו 320 קילומטר. (זהה למרחק בין אילת לרחובות). גאות המים בנהר מגיעה לגובה של בניין בין 7 קומות. שמו של הג'ונגל "יער הגשם" ויש בו את מגוון המינים הגדול ביותר של צמחים ובעלי חיים. ליערות הגשם חשיבות רבה במערכת האקולוגית מכיוון שהעצים שם מייצרים כמויות גדולות של חמצן. יערות הגשם ובעלי החיים שבתוכם נמצאים בסכנת הכחדה בגלל האדם, וכל 2 שניות נכרת שטח עצים בגודל של מגרש כדורגל. בנהר האמזונס חיים כ-2400 מיני דגים שזה בערך פי 2 מכל מיני הדגים בים סוף. בנהר זה חיים גם דולפיני נהרות (החיות שבתצוגה אצלנו כולם נולדו בשבי ואינם בסכנת הכחדה).

תנינים
תנינים הם הרעשנים בין הזוחלים, קריאתם נשמעת כמו רעם מתגלגל. פעיל לילה, טורף בעיקר במים אבל יכול לצאת ולאכול גם מחוץ למים. התנינה מכינה קן שנראה כמו גבעה גבוהה עשויה צמחיה ועפר. מטילה בין 40 ל-60 ביצים אליפטיות בעלות קליפה קשה. השמש דוגרת על הביצים. בזמן הבקיעה התנינה פותחת את הקן והם נשארים בקרבת האם 4 חודשים.
זוחל שחייב לנשום אוויר אך מותאם לחיים במים על ידי עיניים עליונות ונחיריים עליונים שיכולים להיסגר במים. מצוידים בקרומי שחייה בין אצבעות הרגליים ושוחים בעיקר בעזרת הזנב. מצויד ב-75 שיניים חדות, הם בעלי דם קר כמו כל הזוחלים לכן הם מתחממים בשמש כדי לצבור אנרגיה לפעילות.

תנין הקיימן השחור
התנין הגדול ביותר באמזונס, מגיע לאורך של 6 מטר. כמו בני האדם מגיע לגיל 70-90 שנה. הקיימן השחור ניזון מדגי פיראניה, צפרדעים, צבים, נחשים וחיות נוספות המגיעות לגודל של קופים וחזירי בר. ידועים מקרים בהם נאכלו חיות בית ואנשים. הקיימן השחור נמצא בסכנת הכחדה.

פיראניה
דגי הפיראניות הם פעילי יום החיים בלהקות המונות מאות פרטים בלהקה. דגי הפיראניות מסוגלים לטרוף חיה או אדם במשקל של 50 קילו בתוך דקות ספורות. שיניהם חדות וחזקות יותר מאלה של כריש. כאשר נופלת שן צומחת שן חדשה במקומה. הם יכולים לקצץ עצם בנשיכה אחת ולנשוך חוט ברזל עבה. דגי הפיראניות הם אוכלי כל: דגים, חרקים, ציפורים, לטאות מכרסמים ונבלות. אויבים: פיראניות בוגרות טורפות צעירות (קניבליות !!!) תנינים, נחשי מים, צבים, ציפורים, לוטרות ואדם.(בשר הפיראניה טעים מאוד) דגי הפיראניות אינן בסכנת הכחדה.

נחש האנקונדה
הנחש הכי כבד בעולם, שוקל עד 180 קילו. בין הנחשים הארוכים בעולם יכול להגיע ליותר מ – 10 מטר. נחש חנק החי במים. תזונה: כמעט מכל דבר: תנינים, קפיברות ונחשים אחרים. נחש האנקונדה אינו נמצא בסכנת הכחדה. הנקבה גדולה פי 3-5 פעמים מהזכר. הזדווגות המונית, הנקבה משאירה אחריה שובל ריח, אשר מושך הרבה זכרים (עד 13), הם יוצרים ביחד "כדור הזדווגות" ונשארים כך במשך 4 שבועות. לאחר הריון של חצי שנה, משריצה הנקבה כ-60 וולדות חיים שאורכם מטר אחד.

דג ארואנה
דג ייחודי לאמזונס חי במים שקטים. אורך מקסימלי 120 סנטימטר ומשקלו המקסימלי 4.6 קילו. נחשב לשריד חי מתקופת הדינוזאורים. שמו הלטיני נגזר: "לשון אבן". אוכל כל ביחוד דגים על פני המים. מסוגל לקפוץ כמעט לגובה של 2 מטר מחוץ למים כדי לאכול חרקים גדולים ואפילו ציפורים. הזכר סוחב בפיו את הביצים במשך חודשיים עד לבקיעתם, הוא ממשיך לשמור את הצאצאים ומשחרר אותם מידי פעם כדי לאכול. הם חוזרים לפיו עצמאית. והוא מסוגל לחיות באזורים מעוטי חמצן.

אנולות
2 מיני לטאות ממשפחת האיגואנות. אנולות יכולות לשנות צבעים בהתאם לסביבה ולמצב הרוח. תזונה: חרקים ועכבישים. בעונת החיזור פורש הזכר קפל עור צבעוני שנמצא מתחת לצווארו ומבצע מעין "שכיבות סמיכה". תנועות דומות הוא מבצע על מנת להכריז על טריטוריה. קיימים 300
מינים שונים של אנולות.

טרנטולה – שמם העממי של עכבישים השייכים למשפחת הפרוותניים
בעולם קיימים מאות מיני טרנטולות ולכולן 8 עיניים. גודלה המקסימלי של הטרנטולה יכול להגיע לכ- 25 ס"מ.
רוב הטרנטולות חיות באזורים לחים או במיקרו-אקלים לח הקיים בתחתית המחילה העמוקה שהן חופרות בטבע. הן זקוקות לסביבת חיים לחה וללחות אויר גבוהה.
מזון: הטרנטולה זקוקה למי שתייה. הן אוכלות חרקים גדולים בעלי גוף רך כצרצרים, חגבים, זחלי חיפושיות קמח, תיקנים ועשים. טרנטולות גדולות יכולות לטרוף גם גורי עכברים. הטרנטולות הנן קניבליות.
הטרנטולה מרופדת בשיער זיפי לצורך הגנה מפני טורפים, במידה והטרנטולה נטרפת ישתחרר ארס מהזיפים לפה הטורף אשר יגרום לפליטה. הנקבות הבוגרות מתנשלות פעם בשנה והן חיות בממוצע 15-12 שנה ואף יותר במינים מסוימים. הזכרים מתנשלים עד הגיעם לבגרות מינית וחיים עוד כשנה עד שנה וחצי ללא התנשלות.
הנקבה יכולה לחיות למעלה מ- 40 שנה, את הזכר תאכל הנקבה בתום עונת הרבייה הראשונה.
מביצי הטרנטולה יבקעו עד 1000 צאצאים.

צב אוזן אדומה (נקרא כך על שם הכתם האדום בצידו של האוזן)
צב מים מתוקים. מקורם בדרום ארה"ב והם נפוצים מאוד בעולם כולו.
צבים אלו יכולים להגיע לאורך של כ-30 ס"מ.
הזכרים קטנים יותר מהנקבות ויש להם זנב ארוך יותר וציפורניים ארוכות יותר ברגליים הקדמיות.
אורך חייהם נע בין 30-40 שנה.
הטורפים הטבעיים שלהם הם: עורבים, דגים, נחשים, צפרדעים וציפורים.
נמלים יכולות לתקוף את הביצים.
תזונתם מורכבת מחרקי מים למיניהם, חלזונות, חסרי חוליות, דגים וצמחי מים.
צבים אלו מגיעים לבגרות מינית בגילאי 5-7 שנים. החיזור נעשה בריקוד, כאשר הזכר מלטף את פני הנקבה בציפורניו הארוכות, שוחה סביבה ומקיש בעזרת ציפורניו על חלקו הקדמי של השריון שלה.
הזיווג נמשך בערך 15 דקות. לאחר הזיווג, הנקבה תשחה ותחפש מקום מתאים להטלה. לאחר שמצאה מקום מתאים להטלה, היא תחפור בור בעזרת רגליה האחוריות, בעומק של בין 5-11 ס"מ ותטיל לתוך הבור בין 4-23 ביצים.
לאחר כחודשיים וחצי הצבונים הקטנים יבקעו מהביצה, ירוצו לכיוון הנהר ויתחבאו מטורפים. הנקבה יכולה להטיל בעונת הטלה אחת, שלושה קינים שונים.

דג ריאה
כיום ידוע על שישה מינים של דג ריאה. הסיבה שדגים אלו מעניינים מאוד היא שדגים אלו נושמים אויר. חלק מהמינים נושמים אויר למרות שיש להם זימים, חלקם פיתחו סוג של ריאות המאפשרות להם לנשום אויר מחוץ לפני המים. איברי הנשימה של דגים אלו דומים מאוד לאברי הנשימה שנמצאו במינים שונים של דו-חיים עתיקים. רוב המינים הידועים היום חיים בנהרות ונחלים באוסטרליה, דרום אמריקה ואפריקה.
לדגי הריאה גוף ארוך ודק הדומה לגוף של צלופח ומצויד בשתי ריאות. הם חשים את סביבתם בעזרת סנפירי הצד שלהם. בדרום אמריקה נראו דגים אלו המגיעים לאורך של יותר ממטר ובאפריקה נראו מינים המגיעים לאורך של כמעט שני מטר.
אצל דגי הריאה החיים בנהרות בדרום אמריקה, לאחר תקופת הרבייה ולפני תקופת שחרור הביצים, דגי הריאה מתכננים ובונים בקפידה קן לביצים. לאחר שהאם מטילה את הביצים לקן, הזכר מגן ושומר על הקן עד שצאצאיו יבקעו. כאשר הצאצאים בוקעים הם בעלי זימים אבל כשהם מתבגרים הזימים נעלמים.
תכונות אופי נוספת המיוחדת מאוד אצל דגי הריאה היא היכולת לשרוד באזור כמעט ללא מים ואפילו ללא מים בכלל.
בתקופה היבשה באמזונס כשהחום מייבש את המים, דגי הריאה יחפרו עצמם תחת שלולית בוץ וישארו שם ללא תנועה עד שמפלס המים יעלה. בתקופה זו שהם נמצאים תחת הבוץ חילוף החומרים בגופם מעט מאוד עד כדי כך שהם אינם נזקקים כמעט למזון. מחקרים הראו שמינים מסוימים יכולים לשרוד בתנאים אלו לתקופה של שנתיים.

12 יול

מושגי יסוד מהו אלמוג אלמוג הנו בע"ח החי במושבות של פוליפים. בקצהו של כל פוליפ, זרועות צייד ובמרכזן מצוי הפה. בעזרת זרועות הצייד לוכד הפוליפ את מזונו – יצורי ים זעירים. כל פוליפ במושבה עצמאי. חלק מן האלמוגים בעלי פוליפ בודד אולם לרובם רקמה משותפת המחברת בין הפוליפים. האלמוגים מחולקים ל-2 קבוצות עיקריות: אלמוגי שש […]

הגוף מגושם, מלא בליטות וגבשושיות, כבד תנועה, הראש גדול, העיניים בולטות. הפה גדול ומותאם לשאיבת הטרף. משפחת האבנונים קרובה למשפחת העקרבנוניים ולזהרונים.
הם שוכני קרקע ארסיים שמבנה גופם והתנהגותם מקילים על הסוואתם. על פי רוב הם מחופרים בחלקם בקרקע באורבם לטרף, שעיקרו דגים. כשהדג עובר על ידם הם פוערים את פיהם פתאום ושואבים כמות מים עם הטרף יחד לתוכו פנימה. המים יוצאים בזרם דרך הזימים ומכסה הזימים אחורנית החוצה והטרף נשאר בפה.
כיון שבדרך תזונה זו אינם מרבים בתנועה, הם גם מסוגלים להישאר זמן רב בלי מזון.
במפרץ אילת מצויים שני סוגים: אבנונית עדינה שידועה גם בשם אבנונית מרתיעה, והסוג השני, אבנון מגושם.

אבנון מגושם
חי כבודד במים רדודים ועד 20 מטר עומק.
כמו כל משפחת האבנוניים, גם האבנון המגושם רחב גוף ומגושם וגופו דומה לאבן מגובששת, אורכו עשוי להגיע עד 45 ס"מ. בסנפיר הגב 13 קוצים שבבסיסם בלוטות ארס. צבעיו משתנים על פי מקום הימצאותו ומקנים לו הסוואה על הרקע הכללי של השונית. בצורתו הוא דומה לאבנים. הוא משיל את עורו מספר פעמים בשנה. לאבנון שלפוחית שחייה מנוונת ורוב הזמן הוא שוכב על גבי הסלע ללא תנועה.
מאחר שלעיתים קרובות מתפתחות אצות על פני גבשושיות העור, הוא מקבל גוון ירקרק.
מזונו העיקרי הוא דגים.

זהירות
האבנון נחשב לדג המסוכן ביותר בים סוף. הקוצים בסנפיר הגב חדים וארסיים, דקירתם מהווה סכנת חיים. במקרה של דקירה יש להחיש את הנפגע לבית החולים ללא דחוי.
רצוי מאוד להיכנס עם נעלים לים.

אבנונית מרתיעה, ידועה גם בשם אבנונית עדינה.
משפחת האבנוניים. מקורב לאבנון ודומה לו בהתנהגותו. חי כבודד בשונית הרדודה במשטחים חוליים. שחייתו מוגבלת והוא נע על גבי הקרקעית בקפיצות או בזחילה תוך שימוש בסנפירי החזה הרחבים דמויי מניפה.
בעל צבעי הסוואה מעולים, גופו עדין, גלילי ואורכו עד 30 ס"מ. הראש רחב ושטוח, עליו דבלולי עור, גבשושיות ואף קוצים. בבסיס הקוצים יש בלוטות ארס. עיניים כדוריות ובולטות. צבעו הכללי חום.
סנפירי החזה הרחבים דמויי מניפה. בשעת סכנה נפרסים סנפירי החזה ומתגלים הצבעים העזים (צהוב, כתום ושחור) כאות אזהרה לדגים אחרים. כך הוא מאותת לתוקפיו ומרתיע אותם.
ניזון מדגים אותם הוא צד מן המארב. כאשר דג מתקרב אליו, הוא פוער את פיו בחזקה ובמהירות, עקב פתיחת הפה נוצרת שאיבה, והדג נכנס לפיו.

זהירות
בבסיסי קוציו יש בלוטות ארס, והוא מסוכן כמעט כמו האבנון.

דגים שגופם פחוס וגבוה מכוסה בקשקשים קטנים ורבים מאוד.
העיניים גבוהות יחסית והפה קטן. בפיהם הקטן שיניים חותכות רבות.
סימנו האופייני של הבתרניים הוא לוחית גרמית אחת או שתיים משני צידי בסיס הזנב. בכמה מינים לוחיות אלה ניידות וחדות, (דמויי תער) ומסוגלות לשמש כנשק חזק בהגנה נגד טורפים או במלחמה עם פרטים אחרים ומכאן בא שמם באנגלית-"מנתח".
פעילי יום, רובם חיים בלהקות וניזונים מאצות גדולות.
בתקופת הרבייה הם מתלהקים לקבוצות גדולות ומפרישים את הביצים ותאי הזרע למים. הביצים פלנקטוניות.
מינים שונים של בתרניים: נתחן סגול, נתחן מפרסי, קרנפון ארך קרן, נתחן מפרסי, קרנפון ססגוני ועוד.

נתחן סגול
דג פעיל יום. חי בקבוצות, גודלו כבוגר עד 22 ס"מ, הראש מתחדד בקידמתו לחרטום קצר. העיניים שחורות. צבעו כחול סגלגל, סנפיר הזנב צהוב וכן גם קצה סנפיר החזה, צהוב.
משני צידי בסיס זנבו נמצא קוץ חד כתער המסוגל להישלף ולחזור למקומו. הקוץ משמש להגנה.
ניזון מאצות שהוא מגרד בשיניו דמויי הכף.

נתחן מפרשי
חי בקבוצות. גודלו כבוגר עד 40 ס"מ, צבעו אפור-חום וקווים בהירים חוצים את גופו לרוחבו. סנפירי הגב והבטן גדולים ולכן זה נראה כמו מפרש ומכאן שמו.
זנבו ישר, בבסיס זנבו קוץ. בזמן של סכנה נשלף הקוץ לצורך הגנה.
ניזון בעיקר מאצות הגדלות על האבנים ומבעלי – חיים קטנים הדבוקים לאצות.