אמזונס

בשנת 1541 שט פראנציסקו דה-אורליאנה הספרדי לאורך נהר האמזונס בפעם הראשונה. במסעו, הותקף ע"י אינדיאנים בעלי שיער ארוך. פראנציסקו חשב בטעות שאלו נשים לוחמות, לכן קרא לנהר "אמזונס" על שם האמזונות – נשים לוחמות שעל פי המיתולוגיה היוונית נהגו לכרות את שדן הימני כדי שלא יפריע להן בדריכת הקשת.

אמזונס, נהר מים מתוקים, עובר ברוב מדינות דרום אמריקה. אורכו 6000 קילומטר (שזה בערך 12 פעמים אורכה של מדינת ישראל). נהר האמזונס הוא השני באורכו בעולם אחרי הנילוס, אורכו של הנילוס 384 קילומטר יותר מנהר האמזונס. הנהר הרחב ביותר בעולם, רוחבו 320 קילומטר. (זהה למרחק בין אילת לרחובות). גאות המים בנהר מגיעה לגובה של בניין בין 7 קומות. שמו של הג'ונגל "יער הגשם" ויש בו את מגוון המינים הגדול ביותר של צמחים ובעלי חיים. ליערות הגשם חשיבות רבה במערכת האקולוגית מכיוון שהעצים שם מייצרים כמויות גדולות של חמצן. יערות הגשם ובעלי החיים שבתוכם נמצאים בסכנת הכחדה בגלל האדם, וכל 2 שניות נכרת שטח עצים בגודל של מגרש כדורגל. בנהר האמזונס חיים כ-2400 מיני דגים שזה בערך פי 2 מכל מיני הדגים בים סוף. בנהר זה חיים גם דולפיני נהרות (החיות שבתצוגה אצלנו כולם נולדו בשבי ואינם בסכנת הכחדה).

תנינים
תנינים הם הרעשנים בין הזוחלים, קריאתם נשמעת כמו רעם מתגלגל. פעיל לילה, טורף בעיקר במים אבל יכול לצאת ולאכול גם מחוץ למים. התנינה מכינה קן שנראה כמו גבעה גבוהה עשויה צמחיה ועפר. מטילה בין 40 ל-60 ביצים אליפטיות בעלות קליפה קשה. השמש דוגרת על הביצים. בזמן הבקיעה התנינה פותחת את הקן והם נשארים בקרבת האם 4 חודשים.
זוחל שחייב לנשום אוויר אך מותאם לחיים במים על ידי עיניים עליונות ונחיריים עליונים שיכולים להיסגר במים. מצוידים בקרומי שחייה בין אצבעות הרגליים ושוחים בעיקר בעזרת הזנב. מצויד ב-75 שיניים חדות, הם בעלי דם קר כמו כל הזוחלים לכן הם מתחממים בשמש כדי לצבור אנרגיה לפעילות.

תנין הקיימן השחור
התנין הגדול ביותר באמזונס, מגיע לאורך של 6 מטר. כמו בני האדם מגיע לגיל 70-90 שנה. הקיימן השחור ניזון מדגי פיראניה, צפרדעים, צבים, נחשים וחיות נוספות המגיעות לגודל של קופים וחזירי בר. ידועים מקרים בהם נאכלו חיות בית ואנשים. הקיימן השחור נמצא בסכנת הכחדה.

פיראניה
דגי הפיראניות הם פעילי יום החיים בלהקות המונות מאות פרטים בלהקה. דגי הפיראניות מסוגלים לטרוף חיה או אדם במשקל של 50 קילו בתוך דקות ספורות. שיניהם חדות וחזקות יותר מאלה של כריש. כאשר נופלת שן צומחת שן חדשה במקומה. הם יכולים לקצץ עצם בנשיכה אחת ולנשוך חוט ברזל עבה. דגי הפיראניות הם אוכלי כל: דגים, חרקים, ציפורים, לטאות מכרסמים ונבלות. אויבים: פיראניות בוגרות טורפות צעירות (קניבליות !!!) תנינים, נחשי מים, צבים, ציפורים, לוטרות ואדם.(בשר הפיראניה טעים מאוד) דגי הפיראניות אינן בסכנת הכחדה.

נחש האנקונדה
הנחש הכי כבד בעולם, שוקל עד 180 קילו. בין הנחשים הארוכים בעולם יכול להגיע ליותר מ – 10 מטר. נחש חנק החי במים. תזונה: כמעט מכל דבר: תנינים, קפיברות ונחשים אחרים. נחש האנקונדה אינו נמצא בסכנת הכחדה. הנקבה גדולה פי 3-5 פעמים מהזכר. הזדווגות המונית, הנקבה משאירה אחריה שובל ריח, אשר מושך הרבה זכרים (עד 13), הם יוצרים ביחד "כדור הזדווגות" ונשארים כך במשך 4 שבועות. לאחר הריון של חצי שנה, משריצה הנקבה כ-60 וולדות חיים שאורכם מטר אחד.

דג ארואנה
דג ייחודי לאמזונס חי במים שקטים. אורך מקסימלי 120 סנטימטר ומשקלו המקסימלי 4.6 קילו. נחשב לשריד חי מתקופת הדינוזאורים. שמו הלטיני נגזר: "לשון אבן". אוכל כל ביחוד דגים על פני המים. מסוגל לקפוץ כמעט לגובה של 2 מטר מחוץ למים כדי לאכול חרקים גדולים ואפילו ציפורים. הזכר סוחב בפיו את הביצים במשך חודשיים עד לבקיעתם, הוא ממשיך לשמור את הצאצאים ומשחרר אותם מידי פעם כדי לאכול. הם חוזרים לפיו עצמאית. והוא מסוגל לחיות באזורים מעוטי חמצן.

אנולות
2 מיני לטאות ממשפחת האיגואנות. אנולות יכולות לשנות צבעים בהתאם לסביבה ולמצב הרוח. תזונה: חרקים ועכבישים. בעונת החיזור פורש הזכר קפל עור צבעוני שנמצא מתחת לצווארו ומבצע מעין "שכיבות סמיכה". תנועות דומות הוא מבצע על מנת להכריז על טריטוריה. קיימים 300
מינים שונים של אנולות.

טרנטולה – שמם העממי של עכבישים השייכים למשפחת הפרוותניים
בעולם קיימים מאות מיני טרנטולות ולכולן 8 עיניים. גודלה המקסימלי של הטרנטולה יכול להגיע לכ- 25 ס"מ.
רוב הטרנטולות חיות באזורים לחים או במיקרו-אקלים לח הקיים בתחתית המחילה העמוקה שהן חופרות בטבע. הן זקוקות לסביבת חיים לחה וללחות אויר גבוהה.
מזון: הטרנטולה זקוקה למי שתייה. הן אוכלות חרקים גדולים בעלי גוף רך כצרצרים, חגבים, זחלי חיפושיות קמח, תיקנים ועשים. טרנטולות גדולות יכולות לטרוף גם גורי עכברים. הטרנטולות הנן קניבליות.
הטרנטולה מרופדת בשיער זיפי לצורך הגנה מפני טורפים, במידה והטרנטולה נטרפת ישתחרר ארס מהזיפים לפה הטורף אשר יגרום לפליטה. הנקבות הבוגרות מתנשלות פעם בשנה והן חיות בממוצע 15-12 שנה ואף יותר במינים מסוימים. הזכרים מתנשלים עד הגיעם לבגרות מינית וחיים עוד כשנה עד שנה וחצי ללא התנשלות.
הנקבה יכולה לחיות למעלה מ- 40 שנה, את הזכר תאכל הנקבה בתום עונת הרבייה הראשונה.
מביצי הטרנטולה יבקעו עד 1000 צאצאים.

צב אוזן אדומה (נקרא כך על שם הכתם האדום בצידו של האוזן)
צב מים מתוקים. מקורם בדרום ארה"ב והם נפוצים מאוד בעולם כולו.
צבים אלו יכולים להגיע לאורך של כ-30 ס"מ.
הזכרים קטנים יותר מהנקבות ויש להם זנב ארוך יותר וציפורניים ארוכות יותר ברגליים הקדמיות.
אורך חייהם נע בין 30-40 שנה.
הטורפים הטבעיים שלהם הם: עורבים, דגים, נחשים, צפרדעים וציפורים.
נמלים יכולות לתקוף את הביצים.
תזונתם מורכבת מחרקי מים למיניהם, חלזונות, חסרי חוליות, דגים וצמחי מים.
צבים אלו מגיעים לבגרות מינית בגילאי 5-7 שנים. החיזור נעשה בריקוד, כאשר הזכר מלטף את פני הנקבה בציפורניו הארוכות, שוחה סביבה ומקיש בעזרת ציפורניו על חלקו הקדמי של השריון שלה.
הזיווג נמשך בערך 15 דקות. לאחר הזיווג, הנקבה תשחה ותחפש מקום מתאים להטלה. לאחר שמצאה מקום מתאים להטלה, היא תחפור בור בעזרת רגליה האחוריות, בעומק של בין 5-11 ס"מ ותטיל לתוך הבור בין 4-23 ביצים.
לאחר כחודשיים וחצי הצבונים הקטנים יבקעו מהביצה, ירוצו לכיוון הנהר ויתחבאו מטורפים. הנקבה יכולה להטיל בעונת הטלה אחת, שלושה קינים שונים.

דג ריאה
כיום ידוע על שישה מינים של דג ריאה. הסיבה שדגים אלו מעניינים מאוד היא שדגים אלו נושמים אויר. חלק מהמינים נושמים אויר למרות שיש להם זימים, חלקם פיתחו סוג של ריאות המאפשרות להם לנשום אויר מחוץ לפני המים. איברי הנשימה של דגים אלו דומים מאוד לאברי הנשימה שנמצאו במינים שונים של דו-חיים עתיקים. רוב המינים הידועים היום חיים בנהרות ונחלים באוסטרליה, דרום אמריקה ואפריקה.
לדגי הריאה גוף ארוך ודק הדומה לגוף של צלופח ומצויד בשתי ריאות. הם חשים את סביבתם בעזרת סנפירי הצד שלהם. בדרום אמריקה נראו דגים אלו המגיעים לאורך של יותר ממטר ובאפריקה נראו מינים המגיעים לאורך של כמעט שני מטר.
אצל דגי הריאה החיים בנהרות בדרום אמריקה, לאחר תקופת הרבייה ולפני תקופת שחרור הביצים, דגי הריאה מתכננים ובונים בקפידה קן לביצים. לאחר שהאם מטילה את הביצים לקן, הזכר מגן ושומר על הקן עד שצאצאיו יבקעו. כאשר הצאצאים בוקעים הם בעלי זימים אבל כשהם מתבגרים הזימים נעלמים.
תכונות אופי נוספת המיוחדת מאוד אצל דגי הריאה היא היכולת לשרוד באזור כמעט ללא מים ואפילו ללא מים בכלל.
בתקופה היבשה באמזונס כשהחום מייבש את המים, דגי הריאה יחפרו עצמם תחת שלולית בוץ וישארו שם ללא תנועה עד שמפלס המים יעלה. בתקופה זו שהם נמצאים תחת הבוץ חילוף החומרים בגופם מעט מאוד עד כדי כך שהם אינם נזקקים כמעט למזון. מחקרים הראו שמינים מסוימים יכולים לשרוד בתנאים אלו לתקופה של שנתיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *